החלטה בתיק בש"א 10660/07

1.       בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן בבית משפט השלום בחיפה ( כב' השופט מר י' רטנר) מתאריך 27.2.2007 בתיק א' 3979/04.

2.       פסק הדין, שהמבקשת עותרת לעכב ביצועו, ניתן בתביעה אשר הוגשה על ידי המשיבה, ועניינה חיוב המבקשת להשיב למשיבה חלק נכבד משכר טרחת עורך דין, שהמשיבה שילמה למבקשת, עבור יצוג שקיבלה המשיבה מאת המבקשת בבית המשפט לענייני משפחה.

          ההליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, נועד בעיקרו לתקוף תוספת לצוואה שערך אביה המנוח של המשיבה, ולפיה הוענקו לאלמנתו זכויות כספיות שונות בתגמולים שהמנוח היה זכאי לקבל.

3.       למעשה, הצדדים חלוקים בשאלה, כיצד היה על המבקשת לחשב את שכר טרחתה, בעקבות פשרה שנעשתה בבית המשפט לענייני משפחה בין המשיבה ואלמנת המנוח. המבקשת טוענת, כי הייתה זכאית לגבות את שכר טרחתה בשיעור 10%, בתוספת מע"מ, "מכלל הכספים שיעמדו לויכוח או דיון משפטי". יצויין, כי בעקבות הפשרה קיבלה המשיבה סכומי כסף שונים, ובין היתר קיבלה סכום של כ- 380,000 ש"ח מחברת רפא"ל. בפסק הדין קבע בית המשפט קמא, כי המבקשת הייתה זכאית לגבות את שכרה אך ורק מסכום הכסף שקיבלה המשיבה מחברת "רפא"ל", וזאת משום שהמחלוקת האמיתית בין הצדדים נגעה לסכומים אלה ולא לסכומים אחרים. על כן קבע בית המשפט קמא, כי למבקשת הגיע איפוא שכ"ט עו"ד בסך 38,000 ש"ח, בתוספת מע"מ, בה בשעה שקיבלה בפועל סך 152,433 ש"ח (כולל מע"מ).

          לפיכך, בפסק הדין חייב בית המשפט קמא את המבקשת להשיב למשיבה סך 107,973 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 15.11.2002, וכן חייב את המבקשת לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח.

4.       המבקשת אינה משלימה עם פסק הדין והגישה עליו ערעור. בערעורה מצביעה המבקשת על טענות שונות שלטענתה נפלו בפסק הדין, ולטענתה לא היה מקום לחייבה בהשבת סכום כלשהו משכר הטרחה שגבתה, שכן הסכום שגבתה חושב לפי "כלל הסכומים שעמדו לויכוח או לדיון משפטי", סכומים שלא ניתן היה לכמתם בעת הגשת התביעה. בהקשר זה אציין, כי המבקשת אף טוענת, שלמעשה גבתה מאת המשיבה סכום נמוך מזה שהגיע לה על פי ההסכם, שכן החליטה להעניק למבקשת הנחה, וספגה בעצמה את סכום המע"מ, ובכך חסכה למשיבה תשלום נוסף בסכום של כ- 30,000 ש"ח. כמו כן מלינה המבקשת על כך שבית המשפט קמא דחה תביעה שכנגד שהגישה המבקשת נגד המשיבה, בעקבות תלונה שהמשיבה הגישה נגד המבקשת ללשכת עורכי הדין.

          המבקשת סבורה איפוא, כי טובים סיכוייה לזכות בערעור, ומכיוון שלטענתה המשיבה עדיין סטודנטית, קיים לדעת המבקשת חשש, שאם פסק הדין לא יעוכב, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם וכאשר המבקשת תזכה בערעור.

5.       קודם שהמבקשת הגישה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין המונחת עתה לפני, עתרה המבקשת לבית המשפט קמא וביקשה כי יורה לעכב ביצוע פסק הדין. בית המשפט קמא דחה בקשת המבקשת. מכאן הבקשה שלפני.

6.       סיכויי הערעור:

          סביר להניח, כי בערעור תתעורר שאלת פרשנותו של הסכם שכר הטרחה. בעניין זה אציין, כי בחקירתה הנגדית מסרה התובעת עצמה דעתה על הפרשנות הראויה להסכם, ובעמ' 78 לפרוטוקול הישיבה מיום 12.6.2006 אמרה, שאם המשיבה "לא היתה מקבלת גרוש, 10% מ- 0 זה 0, ואז לא הייתי גובה שכר טרחה". מכאן ניתן ללמוד, שאף על פי דעת המבקשת עצמה, והיא הרי זו שערכה את הסכם שכר הטרחה במו ידיה, היא הייתה זכאית לגבות מאת המשיבה את שכר טרחתה רק על פי סכומי הכסף ששולמו למשיבה בפועל בעקבות הפשרה, היינו, סכומים שאלמלא הסכם הפשרה, המשיבה לא הייתה מקבלת. לפיכך, ככל שהדברים נוגעים לדרך פרשנות ההסכם, נראה כי סיכויי הערעור אינם טובים.

          מאידך, אפשר ויהיה מקום להתערב בבסיס החישוב שנקבע על ידי בית המשפט קמא, ולהתחשב בסכומי כסף נוספים, כגון אלה שהתקבלו מחברת ביטוח "השילוח", דבר אשר יפחית את חיובה של המבקשת.

          מכל מקום, גם אם ערכאת הערעור תתערב בבסיס החישוב, ותמצא לכלול בחישוב סכומי כסף נוספים על אלה שהמשיבה קיבלה מחברת רפא"ל, עדיין נראה, כי יהיה על המבקשת להשיב למשיבה סכומי כסף לא מבוטלים, באשר לפי כל דרך חישוב, התרשמתי, כי לכאורה, המבקשת גבתה מאת המשיבה סכומי כסף גבוהים באופן ניכר מאלה שהגיעו לה.

7.       לעניין החשש שלא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו:

          המשיבה אכן צעירה בגילה, ואף אם היא סטודנטית, אין הדבר מלמד על כך שלא ניתן יהיה לגבות ממנה סכומי כסף שישולמו לה. אזכיר כי המשיבה קיבלה ירושה נכבדה בעקבות פטירת אביה המנוח, ולא נתברר כי צרכה סכומי הכסף שקיבלה או בזבזה אותם, עד כי לא תוכל להשיב סכומי כסף למבקשת.

          לא מצאתי איפוא כי בעניין שלפני הצביעה המבקשת על חשש אמיתי, שלא יהיה בידי המשיבה להבשיב לה זסכומי כסף שישולמו לה, אם ערכאת הערעור תמצא מקום להתערב בפסק הדין.

8.       מאזן הנוחות:

          כאמור, אפשר ויהיה מקום להתחשב בסכומי כסף שהמשיבה קיבלה ואשר בית המשפט קמא לא מצא מקום להתחשב בהם, והדבר יפחית את חיובה של המבקשת, ומאידך לא התרשמתי שקיים חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

          בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, על המבקש להראות כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים. התנאי האחד הוא, כי קיים סיכוי שיכה בערעורו, והתנאי השני הוא, כי ביצוע פסק הדין לפני שמיעת הערעור, עלול ליצור מצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה להשיבו לקדמותו אם הערעור יתקבל. ככל שהדברים אמורים בפסק דין המטיל על המבקש חיוב כספי, הרי קטנה הנטיה להורות על עיכוב ביצועו, מהטעם, שתשלום סכום כסף אינו יוצר מצב בלתי הפיך, ותמיד ניתן לחייב את המשיב להשיב למבקש סכומי כסף. לכלל אחרון זה קיים חריג, והוא כאשר המבקש מראה, שהמשיב, במצבו הכספי, לא יוכל להשיב סכומי כסף למבקש, אם ערעורו של המבקש יתקבל.